לפני קצת יותר משנה זכינו במכרז של "המשרד להגנת הסביבה" ויצרנו עבורם קמפיינים רבים בנושאים שונים: ניקיון המרחב הציבורי, בזבוז מזון, רעש, שימוש בכלים רב-פעמיים ועוד.
הסרטונים הצליחו לייצר הפרעה ולמשוך תשומת לב בדיגיטל וקמפיין "אני הולך" שעסק בכלים רב-פעמיים וניקיון החופים זכה למיליוני צפיות ברשת. בהמשך זכינו לייצר קמפיינים בהם כיכבו בין היתר: כוסות חד"פ, קלח תירס, מגבון מרושע, ציפור שאוכלת בדלים, פח מדבר, מגבון מרושע ועוד.
עולמות התוכן הקריאייטיבים סייעו להעביר מסרים שמחלקם התרגלנו כבר להתעלם – האמת היא שחלק מהמידע הזה אנחנו יודעים כל כך טוב שהוא כבר יכול לייצר אנטיגוניזם כשהוא לא מוגש כמו שצריך. בשביל זה אנחנו פה 🙂
סרטונים נוספים שהפקנו עבור המשרד להגנת הסביבה:
ויזואלים יפים מתוך הסרטונים:
שאלות ותשובות
במה התמקדו הקמפיינים שיצרתם עבור המשרד להגנת הסביבה?
הקמפיינים עסקו בשורה של נושאים בוערים שמטרידים את כולנו: ניקיון המרחב הציבורי, הפחתת בזבוז מזון,
צמצום רעש, שימוש בכלים רב־פעמיים, ושמירה על חופים נקיים.
איזה קמפיין זכה להצלחה הכי גדולה?
הקמפיין "אני הולך" – שעודד שימוש בכלים רב־פעמיים והעלה מודעות לניקיון החופים. הוא הפך לויראלי, עם מיליוני צפיות ושיח חזק ברשתות החברתיות.
למה להשתמש בדמויות כמו כוס חד"פ, קלח תירס או מגבון מרושע?
כי ככה הופכים מסר "יבש" למסעיר. במקום להגיד לאנשים "אל תשתמשו בכלים חד פעמיים",
אנחנו נותנים לכלי החד פעמי לדבר, להצחיק ולעורר הזדהות בעצמו באמצעות האופי, הדיבוב
והאקטינג שלו בקטע, מה שיוצר חיבור רגשי עמוק יותר בין הצופה והתוכן.